מתחילה להבין מה קורה סביבהּ

אז אחרי החגים כבר עבר והייתי אמורה להתחיל כבר בשגרה ופתאום נפלה עליי מחלה של שבוע שדרשה ממני לנוח למרות כל ההתחלות.

אספר מעט על הדברים המעסיקים אותי כרגע:

קודם כל ולפני הכול אני עובדת במשרה מלאה בפיתוח אתרים בדרופל (PHP) בחברת CPO שזה הדבר שמעסיק אותי הכי הרבה כרגע.

חוצמזה החלטתי לנסות להתחיל להגשים חלום אחד שיש לי והוא להיות ד"ר לתנ"ך עוד לא התחלתי וכבר יש לי פנטזיה לכתוב את ה'שטיינזלץ' של המדרש רבה… בקיצור התחלתי תואר שני בתנ"ך או למעשה את קורסי ההשלמה לקראת התואר השני. על זה נאמר שכל מעשה גדול מתחיל בצעד אחד קטנטן (תוכלו לקרוא על כמה מחשבות מאחד הקורסים בבלוג בצו פיוס)

בקהילת המרכזיה אנחנו מתחילים היום ללמוד על אחד העם שהוא כרגע עבורי לא יותר מאשר שם של רחוב, אני מאוד שמחה שהנושא הנבחר ירחיב את הידע שלי ואני מקווה שייתן לי הבנה טובה יותר. אנחנו נלמד את המאמר 'משה' שלפי מה שהבנתי מדובר במאמר ארוך וחשוב. לקוראים שעבורם אחד העם הוא יותר מרחוב מוזמנים לתרום מידיעותיהם עליו ועל המאמר.

בשעה טובה אתמול סופסוף החלטתי שאין ברירה ואם ברצוני לתרום כראוי לפרויקט 'כנסת פתוחה' עליי להיות נוכחת פיסית במפגשי פיתוח וגם קצת להבין על מה מדובר שם. הקצבתי לעצמי ללמוד פייתון עד המפגש הקרוב ביום שלישי. (יש עוד מישהו שמעוניין ללמוד את זה, אולי נעשה חברותא…)

יום שלישי הוא אגב היום של הקורס עליו כתבתי בצו פיוס והחלטתי לקחת את הלימודים ברצינות ולקרוא את "תולדות האמונה הישראלית" של קויפמן ואת "מאין באנו" של קנוהל (יש למישהו במקרה עותק אצלו?) וגם לזה הקדשתי שבוע לסיים. מאחר ואני מעט מציאותית (אבל רק מעט) החלטתי לוותר לעצמי על אחד הספרים (אמממ… מעניין איזה אחד, נראה שאת קויפמן כי זה סדרה של שלושה ספרים די עבים…) תחזיקו לי ידיים, כמו שאמרתי צעד קטן, אבל צריך הרבה כוח בשביל זה.

אשמח לתגובות והמלצות.​​

כל הכבוד למחסני השוק, ממש אהבתי!

"אני נוסע בכלי התחבורה שמפרנס אותי, מוריד את הנוסע שהבאתי ליעדו והמכשיר כבר מורה לי ללכת ליעד הבא, מתחיל ליסוע ובודק בGPS איפה בדיוק זה נמצא. קולט שאני בנתיב הימני מתוך חמישה אבל צריך לפנות שמאלה ברמזור הירוק שנמצא מטרים ספורים ממני. לא רוצה לפספס את רמזור, מסתכל במראה ורואה שיש לי מרווח מקום, רק שיש איזה אופנוע קטן, אם הוא נוסע מהר אני יכול להספיק מיד אחרי שהוא עובר אז רק לתת גז ולחצות את הכביש המהיר הזה לנתיב השמאלי"

לנסוע רגוע זה הכלל שלי, אז בניגוד להרבה אופנוענים אחרים אני נוסעת לאט, להיות מוכנה לכל הפתעה שתקפוץ לי לכביש, רואה את המונית הזו חוצה ככה את הכביש הסואן, איזה חוצפה. צופרת לו, צופרת לו חזק, צופרת לא. מבינה שהוא ממש חוצפן ופשוט מתעלם מזה שהנה, עוד רגע הוא מתנגש בי, לא מראה שום סימן בלימה, כלום. נתתי גז, הרבצתי מהירות. סופסוף הצלחתי לעשות את הדבר הנכון. אם הייתי בולמת הייתי על הרצפה בשניות שאחרי. אבל במזל באותן שניות שפשוט ראיתי את עצמי נופלת, עשיתי את הדבר הנכון, לתת פול גז, לברוח מהר מהפגיעה.

ידידה סיפרה על שיטה שלה לחינוך נהגים עיוורים כאלה, היא מגיעה לרמזור ומקפלת להם את אחת מהמראות הצידיות. הם יוצאים אליה בעצבים והיא עונה להם "במילא אתם לא משתמשים בה אז כבר עדיף לקפל אותה"….

לאחרונה התחלתי במפעל קריאת היומנים שלי, מדובר בכמות קריאה די מכובדת ומדי פעם אני מוצאת שם פנינות שנשכחו, לרוב מדובר בדברים אישיים ביותר שלא אעלה על דעתי לתת להם פומבי כאן אבל לעתים ניתן למצוא כאלו שניתן לתת להם אור. כך עשיתי עם קטע שמצאתי ביומן ושלחתי אותו לכתב העת של בוגרי מדרשת עין פרת. השבת מצאתי שיר קטן וממש נחמד שאין סיבה שלא יקבל אור ובמה והריהו לפניכם:

שִׁיר בְּלִי כְּלוּם

שִׁיר בְּלִי נוֹשֵׂא

שִׁיר בְּלִי כְּאֵב

בְּלִי צְעָקָה לִצְרוֹחַ

בְּלי לִבְכּוֹת

בְּלִי כָּל הָרע הַזֶּה

שִׁיר בְּלִי נוֹשֵׂא

שִׁיר בְּלִי אוֹר

בְּלִי שִׂמְחָה שֶׁעוֹטֶפֶת

בְּלִי צְחוֹק

בְּלִי כָּל הַטּוֹב הַזֶּה

שִׁיר בְּלִי נוֹשֵׂא

שִׁיר בְּלִי רֵיקָנוּת

שִׁיר שֶׁהוּא כֻּלּוֹ

מַלֵּא בִּשְׁלֵמוּת

בְּלִי חֳסָרִים

שִׁיר שֶׁל סְתָם יוֹם

יוֹם רָגִיל

שֶׁהָיִיתִי חַיָּב לִכְתֹּב

שִׁיר שֶׁל סְתָם יוֹם

אשמח לדעת אם זה מעניין אתכם בכלל שאעלה קטעים כאלו עוד או שכדאי לחדול מזה כבר עכשיו… (וגם סתם תגובות ייתקבלו בשמחה…)

אז אחרי ששברתי את מחסום הכתיבה של מזמן-לא-כתבתי-ואני-צריכה-לפצות-על-זה-בפוסט-ממש-מעניין אכתוב עכשיו פוסט די משעמם. קרו הרבה דברים שלא הספקתי לעדכן כאן מה עובר עליי אז ככה:

בשלהי סיום קורס דרופל שלמדתי פתאום ראיתי מודעה באתר דרופל ישראל שיש חברה שמחפשת דרופליסטים מתחילים, אז אמנם חיפוש עבודה לא ממש היה בראש מענייני אבל שלחתי קורות חיים. מפה ומשם הגעתי גם לראיון עבודה שבו אמרתי שאין לי שום ידע ואין לי שום ציפיות.

אז זהו התחלתי לפני יותר מחודש לעבוד בחברת CPO, ואני כרגע מפתחת דרופל מן המניין (אמנם בשלבי התחלה וממש לא מאלו שיודעים הכול בצורה חלקה) עוד לפני שהתחלתי לעבוד שם עבדתי על אתר של חברה שלי (שעדיין לא שלחה לי את התכנים להזין באתר…) שפתחתי על אותו שרת כמו הבלוג כאן אבל מסתבר שכשזה מגיע לדרופל אז הוא ממש קורס (תוכלו להתנסות בעצמכם…) אז ייתכן שאקנה בקרוב שטח אחסון שאליו אעביר את הבלוג הזה (ואולי אעשה לו הסבה לדרופל?)

אחרי טלטולים ומעברים בדירות בתל-אביב, בקומונות טבעוניות מסוגים שונים, נחתתי בדירה ברמת עמידר אותה אני חולקת יחד עם חמש בנות מקסימות. (לא זה לא צפוף, מאוד נחמד ונעים) מוזמנים לקפוץ לביקור…

כן, אני יודעת אני לא בסדר, לא כתבתי כאן כבר למעלה מחודש. עברו עליי מלא דברים וכל פעם שבאתי לכתוב משהו חשבתי לעצמי שזה לא בסדר שלא עדכנתי את מה שקרה עד עכשיו ושאני לא מסבירה למה נאלמתי לי. הצורך הזה לעדכן במה שקרה היווה לי קצת חסם אז אני בדיוק לא אעשה את זה עכשיו אלא אכתוב את מה שבא לי לכתוב עכשיו.

שיחת הצאט הזו קרתה לאחר מפגש 'אובונטו בדשא' שהיה ביום חמישי האחרון. במפגש מישהו אמר משהו על שמאלנים ואז תקע בי מבט והתחיל לכחכך בגרועו כאילו עשה טעות איומה.

[22:35] ב: מה קורה?
[22:35] לאה צחור: עייף
[22:35] ב: טוב אז לילה טוב
[22:35] ב: *TIRED*
[22:36] לאה צחור: גם אתה?
[22:36] ב: אני בדרך לישון, כן
[22:36] ב: חשבתי משהו היום
[22:36] ב: סתם אם יש לך כוח לקשקש קצת
[22:38] לאה צחור: לקשקש על משהו?
[22:38] ב: סתם משהו שחשבתי היום
[22:38] לאה צחור: שפוך
[22:39] ב: עלה לי היום לראש זה שעמדנו במפגש
[22:39] ב: וחשבו שאת שמאלנית
[22:39] ב: אז חשבתי על זה
[22:39] ב: אני קורא אותך בבלוג יותר מאשר רואה
[22:40] ב: אז אני יודע איפה את
[22:40] ב: במישור הפוליטי
[22:40] ב: כלומר, אני יכול לנחש, גם אם לא אפגע בדיוק זה לא יהיה רחוק
[22:40] ב: אבל באמת החזות שלך משדרת אחרת
[22:40] ב: ככה סתם פתאום חשבתי על זה, לא יודע למה
[22:41] לאה צחור: איך אתה יודע איפה אני במישור הפוליטי?
[22:41] ב: נו, באמת
[22:41] ב: כלומר יכול להיות שאני טועה
[22:41] לאה צחור: לא כתבתי על פוליטיקה
[22:41] ב: אבל מעיון בבלוג שלך אני יודע איפה השורשים
[22:41] ב: טוב, נו גם התכתבנו בצ'אט…
[22:42] ב: כלומר אני יודע ששמאלנית את לא
[22:42] ב: זה מה שהתכוונתי
[22:42] ב: יותר בכיוון של ימין
[22:42] ב: לא ברמה של איזה פתק לקלפי…
[22:52] לאה צחור: מה שאתה אומר זה מאוד מעניין
[22:52] לאה צחור: נראה לי זה רעיון לפוסט לבלוג….
[22:52] ב: חשבתי ככה
[22:52] ב: בכיף
[22:53] ב: רק תעבדי את זה קודם, אני הבאתי רק חומר גלם
[22:53] לאה צחור: אני חשבתי בצורה יותר ספונטנית לקחת את השיחה ולהעלות אותה
[22:54] ב: אה
[22:54] ב: אוי
[22:54] ב: לא
[22:54] ב: עזבי
[22:54] ב: מה אני קשור?
[22:54] לאה צחור: (בלי שם כמובן)
[22:54] ב: תאמת
[22:54] ב: אם בלי שם זה עוד איכשהו נסבל
[22:55] ב: אבל
[22:55] ב: את תצטרכי בכל זאת לסדר את זה
[22:55] לאה צחור: ברור שלעבור על זה
[22:55] לאה צחור: אולי להכניס לך עוד כמה מילים…

אז אני תוהה לעצמי איזה חזות יש לשמאלנים? איזה חזות יש לימניים? ולמה כל-כך ברור לאנשים שהחזות שלי היא של שמאלנים אבל הכתיבה שלי היא של ימניים בעוד שלא אמרתי מילה פוליטית אחת?

אשמח לתגובות

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מאוד נעימה שגיליתי בשבוע האחרון. לאחר שהתחלתי קצת לנקות לפסח הפנמתי את העובדה שעבודה זו אינה דורשת כל מאמץ מחשבתי וכי חבל על הזמן שהמוח לא עובד בו, לכן החלטתי להאזין לפודקסטים שמזמן כבר לא היה לי זמן להקשיב להם (בעיקר בגלל שקשה להחזיר אוזניות לקסדה של קטנוע וזה גם לא כל-כך בטוח/חוקי ליסוע ככה) אז הקשבתי לכל הפרקים של ברק דנין ולפרקים נבחרים (אלו שעניינו אותי) מרברסים ואז חשבתי לעצמי שאני צריכה למצוא עוד איזה פודקאסט חביב. פניתי לicast חיפשתי והגעתי למספרי סיפורים זהו פודקאסט של תסכיתים לסיפורים. כלומר סיפורים מוקראים עם אפקטים ומוסיקת רקע, כמו סרט, רק בלי התמונות.

אחרי ההתלהבות של הסיפור הראשון שמעתי את כל הסיפורים שהועלו כבר לאתר וזה פשוט מדהים כמה מצד אחד הם דמיוניים (רוב הסיפורים שייכים לז'נאר המדע הבדיוני) ומצד שני לא שוכחים כמה שהם ישראליים. זה לא סיפורים לצורך האומנות, לכל סיפור יש את האמירה שלו ואת המסר שלו וזה עשוי בצורה כל כך טובה שהייתי חייבת להעלות לכאן את הנושא הזה.

הסיפור הראשון (כלומר האחרון שהועלה, הראשון ששמעתי) נקרא "תינוקות שנשבו" והוא מדבר על מה קורה כאשר המחשב בחללית מתחיל לשאול שאלות על אלוהים.

הסיפורים רובם אורכם כחצי שעה (למרות שהיה שם סיפור אחד של שש דקות) כך שזה בדיוק הזמן לשמוע אותך בדרך ל… (השלם את החסר: עבודה/לימודים/אחר…)

אתר מספרי סיפורים לשמוע תגובות על הסיפור הראשון (תינוקות שנשבו) נראה לי מרתק לנהל על זה דיון…

אה, כן, ואם כבר נכנסתם לicast תוכלו לעקוב אחרי הקלטות של מפגשי קהילת אינטרנט (לבנתיים יש שניים) ההקלטות אמנם ארוכות אך ניתן לשמוע בשלבים (פשוט אין לי כוח להתעסק יותר מדיי עם עריכה ופיצול)

בהתחלה, כשהייתי ילדה בגן אז התקשורת הייתה מצד אחד מאוד פשוטה. הייתי באה בבוקר לגן וחוזרת בצהרים הבייתה. אם הייתי רוצה להגיד משהו לאחד החברים שלי, הייתי צריכה לפגוש אותו למחרת שוב. לא הייתה לי דרך להעביר מידע אליו שלא פנים אל פנים. אם רצינו פתאום (לאחר אישור הורים) להתארגן לעצמו לפעילות מסויימת מחוץ לשגרה היה צריך לתכנן את זה מראש. זה נמשך ככה גם בכיתות הראשונות, עד שלמדתי להשתמש בטלפון הביתי. ואז, מדי פעם, אם עלתה במוחי מחשבה, או שרציתי לצאת עם חברים אז היה אולי אפשר לתכנן את זה מהרגע להרגע. אבל גם זה לא היה מושלם. צריך ששני האנשים יהיו בבית כדי שהשיחה תתרחש.

כשבגרנו והלכנו לצבא (היום, יש אומרים, השלב הזה מגיע הרבה יותר מוקדם) קנינו לעצמנו מכשיר סלולרי מתוחכם. טלפון שהולך איתנו לכל מקום. "אהלן, מה נשמע? אני יוצא לרגילה, גם אתה בחופשה, מצוין. קבענו בשעה חמש בתחנה?" הספונטניות התפתחה יחד עם אמצעי התקשורת.

ההבדל בין הטכנולוגיות הללו נעוץ בעיקר ביכולת שיש למי שרוצה ליצור קשר. ב'טכנולוגיית' הפגישה פנים אל פנים זה "אני אדבר איתך רק במועד קבוע" בטלפון הביתי "אני אדבר איתך רק כשאתה בבית" ואילו בטלפון הסלולרי זה "אני אדבר איתך מתי שבא לי" אז זהו, שלאנשים התחיל להימאס מרוב עודף זמינות.

הדוא"ל הפך קצת את היוצרות והתחיל לתת במה גם למקבל המידע "אתה אמנם תשלח מה שבא לך מתי שבא לך, אבל אני אקרא את זה מתי שבא לי…" אבל גם זה היה קצת בעייתי הדוא"ל מאוד מזכיר את הטלפון הסלולרי, "אני אשלח לך את המידע שבא לי בכמויות שבא לי" (עד שהומצא המסנן דואר זבל) ובתגובה הומצא הRSS שכבר הפך את היוצרות ונתן את זכות הדיבור למקבל המידע ולא רק למוסר המידע "אני אקבל רק את המידע שמעניין אותי ובזמן שנוח לי".

על ההבדל הזה שבין הדואל לRSS ניתן להבחין בין פייסבוק לטוויטר. למרות שבשינויים האחרונים של פייסבוק ניתן לסנן מידע ממקור מסויים, אבל זה מאוד דומה למסנני הדואר זבל של הדואל, לעומת טוויטר בו אין ספק שעיקר השליטה היא בידי מקבל המידע, יש שם פחות תחושה של "לא נעים לי להסיר את הבנאדם הזה"

הצ'אט רק נדמה כמחליף של הסלולרי, אבל יש בו אמירה חד משמעית, "אני אהיה זמין רק כשנוח לי ואתה תפנה אליי רק כשאני יכול לענות" אין בו שום אמירה מצד הדובר.

אחרי הסקירה הזו, מעניין אותי לבחון איזה 'מספרי טלפון' של איזה טכנולוגיות יש נטייה לשחרר מהר יותר ואיזה פחות. נניח את מספר הטלפון הביתי, על אף שהוא מאוד מוגבל אנשים כמעט שלא מוסרים (כך לפחות בתחושה שלי) בעוד שאת המספר הסלולרי מוסרים הרבה יותר למרות שהוא לכאורה יותר פגיע.

מאוד יעניין אותי לשמוע מהקוראים מה המדרג שלהם במסירת פרטים אישיים: צ'אט, מייל, טלפון ביתי, טלפון סלולרי, פרופיל פייסבוק/טוויטר (אתם פונים לאנשים או רק מאשרים אנשים? איזה אנשים אתם מאשרים, אלה שיש להם כבר את המספר הסלולרי שלכם?)

בניית אתר נשמעת לאנשים שלא מבינים בתחום כמו איזו פעולה קצרה שאם רק קצת מבינים יושבים איזה כמה לילות ומקימים אתר. אבל האמת היא שבתהליך רצוי שיהיו מעורבים יותר מאדם אחד בעלי תפקידים והגדרות שונים.

אז מה צריך בשביל שיהיה אתר באוויר?

באופן הכי טכני צריך שיהיה שרת שתהיה גישה אליו מרשת האינטרנט הכללית, זה אמור להספיק מבחינת הצורך הטכני. אבל אתר אינטרנט לרוב רוצה שתהיה לו כתובת מוגדרת וברורה לכן צריך שיהיה דומיין שיפנה לשרת הזה.

אז אחרי שסיימנו עם הדברים הטכניים וכבר לא מקבלים 404 ו403 כשמנסים לגשת לכתובת האתר, מקבלים דף לבן וחלק שאומר שאנחנו צריכים להגיד "שלום עולם" (ככה מתחיל כל לימוד ראשוני של כמעט כל שפת תכנות) למעשה אנחנו צריכים לבנות את האתר.

תהליך בניית אתר יכול להתמצות באדם אחד שיבנה כמה דפי HTML ויאללה, יש אתר. זהו אתר שכנראה ייראה מכוער (כי מתכנת בנה אותו ולא מעצב) ולא דינמי, כמו אתרים מאוד מאוד ישנים.

תהליך בניית אתר (לפי הבנתי הלא כל-כך גדולה):

קודם כל צריך לשבת ולכתוב, לכתוב מסמכים שמבהירים לנו מה המטרה בבניית האתר, מה האתר אמור לשרת? מה אני מדמיין כשאני חושבת על האתר, איזה מסכים אני רואה בראש? הטעות הגדולה היא להתחיל ישר לבנות את דפי האתר מבלי לחשוב רגע מה היעד הסופי ולאן אנחנו רוצים להוביל אותו. להתחלה זו קוראים 'מסמך איפיון'.

אז אחרי שכתבנו את מסמך האיפיון אפשר להתחיל כבר לעבוד? – זהו שלא! אוקי, כתבנו אותו, עכשיו כשאנחנו יודעים מה המטרות צריך לחשוב טוב טוב איך אנחנו בונים אתר כך שישרת את המטרות הללו.  בשלב הזה כדאי ורצוי ללמוד קצת על "חווית משתמש" על איך לעשות שהמשתמש ייכנס לאתר ויעשה בדיוק את מה שאני רוצה שיעשה (בשפה המקצועית, יבצע המרה). אם מדובר באתר שעוסק בהרבה מידע, כדאי לחשוב על לבצע ניתוח מערכת המידע. לבנות על הדף את איך שמאגר המידע יהיה בנוי.

בשלב הזה כבר אמורים להיות לנו סקיצות של מסכים. מבנה כללי של איך המסכים יראו ומה הקשר ביניהם. זה שלב מצויין לפנות למעצב גראפי שייתן את הלוק היפה לאתר.

אחרי כל זה, אחרי שמעצב חווית המשתמש נתן את ההוראות שלו ומנתח מערכות המידע נתן את ההוראות שלו והמעצב הגראפי נתן את ההוראות שלו, נותנים את כל המסמכים הללו למתכנת שכל מה שהוא צריך לעשות זה לתרגם את המסמכים הללו לשפת תוכנה. בניגוד לכל מה שנהוג לחשוב, המתכנת הוא לא הצד החושב הוא הצד הביצועי. זו גם הסיבה שאני לא רוצה להיות מתכנתת…

התחלתי להשקיע בבלוג ולהתקין כל מיני תוספים. בין השאר גם תוסף של סטטיסטיקות. מן הסתם שניות אחרי ההתקנה עוד אין סטטיסטיקות להציג.

אז אחרי שאני מתעצבנת על כל מיני טעויות שיש למתרגמים (גוגל תרגמו new ל'חדשות' כשהכוונה היא ליצירת מסמך חדש…)

שווה גם לפרגן לתרגום מוצלח. זה לא רק תרגום מילולי אלא גם תרבותי (localization=l10n).

כל הכבוד לוורדפרדס.קום